60 שנה למדינה- משימה שלישית

1. לא

2. שירתי במלחמת קדש כחייל סדיר ביחידה לוחמת. אח"כ מלחמת ששת-הימים כאיש מילואים ביחידה לוחמת.
במלחמת יום הכיפורים שירתי כאיש שירותים במילאים. שירתי גם במלחמת ההתשה ליד התעלה.

3.מלחמת קדש-סיני:
הייתי בחופשת שחרור שקרו לנו לחזור חזרה לצבא ואז שמענו שישראל, בריטניה וצרפת הכריזו על מלחמה במצרים על-מנת לפתוח את המיצרים בתעלת סואץ.

60 שנה למדינה-משימה ראשונה

1.בזמן הכרזת המדינה הייתי בבית-הספר.

5. כן, אני זוכר שרקדו ברחובות והתחלנו להרגיש שיש מלחמה ביננו ובין כל מדינות ערב. פ"ת הייתה מוקפת במזרח צבאות עירק במגדל אפק ומעינות ראש-העין מדרום יהודיה (היום-יהוד) וביפו שהייתה שייכת לערבים בזמן החלוקה. זמן קצר אחרי זה האצ"ל כבש את יפו וכן את יהודייה. ההגנה כבשה את ראש-העין ואת מגדל אפק.צה"ל היה בהקמתו והחל גיוס של בני 18 לצה"ל.

7. כן, ערב יום העצמאות כל עיר הביאה אומנים למרכז העיר. הם הופיעו בשירה וריקודים. לאחר מכן הפריחו זיקוקים. למחרת היה מצעד צבאי שבו צעדו כל חיילי צה"ל. היה יום חופשי מלימודים.

8.

9. בחרתי בבול זה כי הוא משקף אומנות ישראלית

תעודת זהות

שם : אהוד
שם משפחה: בלגודטני
כתובת מגורים: פרנקפורטר 21, פ"ת
נייד: 0522803632
ארץ לידה: ישראל
סיפרים מבית אבא:
נולדתי בפ"ת בשנת 1936 בבית חולים רמן היום השרון. בגיל 4 הלכתי לגן ילדים של הגננת חנה. בשנת 1942 נכסתי ללמוד בבית הספר פיק"א שנמצא אז ברחוב רוטשילד. בית הספר היה מחולק לבניין אבן ולצריף עץ. הכיתות הנמוכות למדו בצריף עד כיתה ד' ולאחר מכן למדו בבניין האבן, כאשר לקומה השנייה עלו במדרגות חיצוניות. כל בוקר נערך מסדר בחצר בית הספר , הכיתות עמדו בטורים לאורך ועל הרחבה עמד המורה להתעמלות ועושה תרגילי התעמלות ולאחר נכנסו לכיתות. בבית הספר היו כמה שיעורים כמו תזונה, תפירה, נגרות וכן גננות. שאר השיעורים היו רגילים ובכיתה ה' התחלנו ללמוד אנגלית ובכיתה ו' ערבית מדוברת וגם ספרותית. לאחר בית ספר עממי למדתי בתיכון אחד העם ושתי כיתות לאחר מכן למדתי בבית הספר תיכוני-ערב. בגיל 15 יצאתי לעבוד ולמדתי מקצוע נגרות. בגיל 18 התגייסתי לצבא. הייתי ביחידה קרבית ולאחר מכן המשכתי בעבודה. בגיל 26 נשאתי לאילנה . במשך הזמן נולדו לי 3 ילדים, בת ושני בנים.
תנועות נוער שהייתי בהם: בית"ר, הנוער העובד, מחנות עולים, הצופים.
מגיל 6 עד גיל 11 גרתי ברחוב רמב"ם אשר אולוסייתו הייתה יוצאי טורקיה, בולגריה, ספרד ומעט אשכנזים. עד היום אני מבין את שפת הלאדינו (ספרדים מדוברת) וכן יידיש. היחסים ברחוב היו מאוד חברותיים, שכנה אחת למדה את השניה לבשל. לא היו מנעולים בבתים.